רשת ב'

רשת ב' הוקם כגל ב' ב-3 באפריל 1960‏‏[1] כערוץ רדיו מסחרי לצד רשת א', שנקרא אז "קול ישראל" והיה אז ערוץ הרדיו המרכזי.

גל ב' נקרא בתחילת דרכו גם "תוכנית ב'" וגם "הגל הקל" משום ששידר, לצד יומני חדשות,

תכניות רבות של מוזיקה פופולרית ומצעדי פזמונים שנחשבו אז כמוזיקה "קלה", בעוד "קול ישראל" נתפס כתחנה "רצינית" אשר שידרה בעיקר תכניות אומר ומוזיקה קלאסית.

תחנת גל ב' הייתה התחנה הראשונה ששידרה פרסומות ברדיו בישראל. בתחילה שודרו מדי יום 40 פרסומות, כל אחת באורך 15 שניות וסך הכל 10 דקות.
בתחילת דרכו עבדו בו כקריינים יצחק שמעוני, חיים יבין וירון לונדון‏.

בהמשך, בלטו בין שדרניה רבקה מיכאלי, חיים קינן ואחרים. בין עורכי המוזיקה שעבדו בה בראשית דרכה היו אהוד מנור, דליה הלר (עורכת "מקום בצמרת", מצעד הפזמונים העברי) ואחרים. בין התכניות הקבועות ששידרה הרשת: "התוכנית לעקרת הבית", "במקצב יוצר" (עם משה טימור) ו"בחצי היום".
בשנת 1969 ניהלה את הגל הקל, דרורה בן אב"י שהקפידה על נכונות ההיגוי והשפה העברית בשידורים‏[2].
עם הקמת רשת ג' בשנת 1976 עבר התחום של המוזיקה הפופולרית לרשת החדשה ורשת ב' הפכה לרשת של חדשות ומוזיקה שקטה.

בשנים אלה היא הייתה ידועה בתוכנית המיתולוגית "שירים ושערים", שסיפקה עדכונים בשידור חי מהנעשה במגרשי ליגת העל בכדורגל בסוף השבוע.

צוות התוכנית כלל את מאיר איינשטיין (שדר באולפן), אבי רצון (פרשן), משה קשטן (רכז הסטטיסטיקה) וצוות כתבים מהשטח דוגמת זוהיר בהלול, אליהוא בן און, דני נוימן ואופירה אסייג. התוכנית עברה ב-1998 לרדיו ללא הפסקה תחת השם "שערים ללא הפסקה", אך חזרה לשדר ברשב ב' כעבור שנה. בשנת 2003 ירדה התכנית עקב מכירת זכויות השידור של ליגת העל בכדורגל לצ'רלטון אך כעבור שנתיים בשנת 2005 חזרה התכנית עקב לחץ ציבורי.

בסוף שנת 2006 התפצלה התוכנית ונוספה תוכנית בימי א' בשם "אחד על אחד" ששידרה את משחקי ליגת העל בכדורסל ואת המשחק המרכזי מליגת העל בכדורגל. בשנת 2009 ירדה התכנית לחלוטין עקב מכירת זכויות השידור של ליגת העל בכדורגל ברדיו לרדיו האזורי.

תודה לאתר ויקיפדיה על המידע !!!!

ראו גם:

עידו פורטל – הגיעה העת

משהו בי מתמעט משהו הולך ופוחת אולי זה העונש אולי זה החטא אבל משהו בי …